מחשבות על יופי ואסתטיקה אחרת

מחשבות על יופי או אסתטיקה  "אחרת"

שמש שוקעת זה יפה. ורד פורח בגן, או נופי טבע קלאסיים  (מפלי מים, אגמים מיוערים, פסגות מושלגות וכו' וכו'), גם הם יפים. זה עובד על כולנו. זה עובד מיד. לצורך העניין אקרא ל"שמש שוקעת" אסתטיקה א'.  היא באנאלית, אך יחד עם זאת קבועה ו"אמינה".  קל לתאר או להגדיר אותה  במילים.

אסתטיקה ב' הרבה יותר קשה להגדרה. נוח יותר להגדיר אותה על דרך השלילה. היא לא "עובדת" באופן מידי.  כלומר התגובה הראשונית לא תהיה: "ואוו, איזה יופי!"  היופי שנוצר באסתטיקה ב' הוא פחות ממוקד באופן משמעותי. במילים אחרות, היופי הזה מורכב ממספר רב של גורמים "קטנים".  אפקט היופי בתודעה שלנו נוצר לאט, כתוצאה מהצטברות  של אותם "גורמים קטנים".

אפשר בקלות לטעות ולומר שאסתטיקה ב' היא הרבה יותר מתוחכמת. או שדרוש תחכום או השכלה כדי לזהות אותה.  אייני חושב כך. אני רוצה להאמין שכל אחד יכול לזהות וליהנות ממנה. כל מה שדרוש זה תשומת לב. התבוננות. ריכוז. כלומר לעצור ולהתבונן או להקשיב בתשומת לב.

"עפיפונים", ספרו של רומיין גארי הוא דוגמה טובה, אחת מיני רבים, לאסתטיקה ב'. תחושת היופי נוצרת לאט, מהתגבשות "חלקיקים" במהלך הספר. "משי", ספרו  של אלסנדרו בריקו "עובד" באופן דומה, וכך גם "בלעדיה" של אנטוניוס מוניוס מולינה.   הסרטים של וים ונדרס, אמיר קוסטריצה, קאסווטס, דייוויד האיר, (והרשימה עוד ארוכה), שייכים אף הם לאסתטיקה ב'.

וזה קיים גם ביין, לדעתי. לא קשה לנחש מהו "השמש השוקעת" של עולם היין. ועל מנת שלא יהיו אי הבנות, אין לי שום בעיה עם שמש שוקעת.  ממש לא. ויחד עם זאת אני מעדיף יינות ששייכים לקטגוריה של אסתטיקה ב'.                                                                                  אבל זה עניין של טעם אישי.

זאב דוניה

Thoughts about Beauty and Esthetics

Sunset is beautiful. So is a rose flowering in the garden, and classic landscapes such as waterfalls, lakes surrounded by woods and snow covered mountains. It "works" on all of us. It "works" immediately. In this short writing I will use "Sunset" as esthetic A. It is quite banal, never the less it is a reliable and constant form of esthetics.  It is also easy to describe and define.

Esthetic B is much more difficult to define. It may be easier to define it in negative terms.  It doesn't work instantly, so there isn't an immediate response of:  "Wow, this is so pretty!" The beauty that Esthetic B generates is much less focused.   In other words; this kind of beauty is made of many small particles.    The effect of beauty is created slowly in our mind, as a result of the coming together of these  "small particles".

A statement that concludes that Esthetic B is a sophisticated form of beauty,  or that one needs a certain level of education and sophistication, to realize and appreciate it, is in my eyes a falls statement.  I would like to think that everybody can identify it and enjoy it. All it takes is a certain concentration.  To be able to stop, look and listen carefully… I may be wrong.

"Kites" – the novel  by Romain Gary is a good example for esthetic B. The sense of beauty is created slowly, as those tiny elements fall into place as the novel progresses. "Silk" by Alessandro Baricco, and "The absence of Blanca" by Antonio Munoz Molina,  work in a similar way.  The films of  Michelangelo Antonioni, Wim Wenders, Amir Kostariza, John Cassavetes, David Hare, (and the list goes on), also belong  to this category.

This kind of esthetic exists also in wine, in my opinion. It wouldn't be hard to guess  the "sunset" of red wines. Let there be no mistake; I have no problem with "sunset", whatsoever. However, I do prefer wines that belong to the Esthetic B category. But that is of course a matter of personal taste.